בנם של פזית ומרדכי. נולד ביום י"ט בכסלו תשנ"ח (17.12.1997) בעופרה. אח צעיר לגל ותאום של אלון.

לירון גדל והתחנך ביישוב עופרה. למד בבית הספר היסודי "נחלת בנימין" ביישובו, ומכיתה ז' למד בישיבת "בני עקיבא בני בנימין" בבית אל. בכיתה ט' עבר לישיבה התיכונית "חספין" שברמת הגולן בתנאי פנימייה. הצטיין בלימודיו, ומבחינה חברתית ניכרו בו אדיבות ורגישות, למשל כאשר סירב להשתתף במפגשים חברתיים שאליהם לא הוזמן תלמיד מסוים. "לירון לא יכול היה לסבול שמישהו ירגיש שהוא מחוץ לחברה", סיפר שי, הרב שלו.

כתלמיד בבית ספר יסודי הצטרף כחניך לשבט "נאמן" בסניף עופרה של תנועת הנוער "בני עקיבא", ובנעוריו היה למדריך נערץ. מתוך חוש אחריות נהג להישאר אחרון כדי לנקות ולסדר אחרי כולם.

כדי לחזק את האמונה שבו, בחר בסיום התיכון ללמוד במשך שלוש שנים בישיבה הגבוהה "מעלה אליהו" בתל אביב. מתוך אהבת לימוד התורה גם בשנים הבאות, בכל הזדמנות שנקרתה לו בתקופת השירות הצבאי, נסע השכם בבוקר לישיבת "מעלה אליהו" ללמוד עם החברותא שלו, זאת אף במחיר של ויתור על שעות שינה יקרות.

לירון ידע ליצור הרמוניה מכל הדברים החשובים לו בחייו: משפחה, חברים, אהבת הארץ והתורה ובהמשך – צבא. הוא הרבה לטייל, במיוחד בתקופת לימודיו בחספין שברמת הגולן, ובכל עת שהגיע למקום יפה שלף את ערכת הקפה, ולא ויתר על איסוף אשפה בדרך. לעיתים יצא עם חבריו לטיול סנפלינג (גלישת צוקים) בנחל רחף שבמדבר יהודה, ושם חוו חוויות בלתי נשכחות. לירון אהב לטייל בעמק המעיינות (עמק בית שאן), קרא ספרים, צילם, האזין למוזיקה ישראלית ועסק בספורט. חברים מכל תחנות חייו הקיפוהו.

לירון, בחור מיוחד ויפה עם עיניים טובות וחיוך חם, פעל תמיד ברוגע ובנחת, בצניעות, בענווה ובשקט, בלי לצפות שיחלקו לו כבוד או ימחאו כפיים. איש ערכי של חסד, ניחן בטוב לב, בנתינה ובאכפתיות, ראה את החלש, שם את טובת האחר לפני טובתו האישית והושיט עזרה לחבריו, למשפחתו ובהמשך – לחייליו. "ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם", כתבו הוריו, ובת דודו יעל הוסיפה: "האדם שיש לו הלב הכי גדול בעולם, שלא משנה מה – הוא בא לעזרה".

בשאפתנות האופיינית לו עוד מילדותו, חדור מטרה, נחוש ויודע בדיוק מה ברצונו לעשות, הציב לעצמו יעדים והצליח להגשים אותם. מעולם לא ויתר לעצמו. בסמכותיות, עם כריזמה וב"ראש גדול" ידע לארגן, ליזום ולדאוג לכולם בסביבתו.

בתום לימודיו, ערב גיוסו לצה"ל נשא לירון דברים במסיבה שנערכה לכבודו: "מה זה להיות יהודי? להיות יהודי, להיות בן תורה, זה אדם שכל הזמן מתקדם, כל הזמן בתהליך, כל הזמן במסע; אם נצליח להחזיר את בית המקדש בתוכֵנוּ שנהיה ראויים אליו".

ביום 7.8.2019 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני". לאחר שעבר גיבוש, התקבל לפלוגת הסיור (פלס"ר) של החטיבה – "סיירת גולני". בתום מסלול ההכשרה המאתגר זכה בתואר "מצטיין מחזור", אך מפאת צניעותו לא סיפר על כך לחבריו. זמן קצר לאחר מכן נשלח לקורס מפקדי כיתה (מ"כים), ובסופו הוטל עליו לפקד על כיתה בפלס"ר.

בסיום התפקיד נשלח לקורס קצינים, וגם אותו סיים בהצטיינות. כשחזר ליחידה קיבל לידיו את הפיקוד על צוות טירונים בתחילת מסלול הכשרתם. בתום עשרה חודשים, בתחילת שנת 2023, מונה לתפקיד מפקד צוות של לוחמים ותיקים. הוא יועד להתקדם לתפקיד סגן מפקד פלוגה בבסיס האימונים החטיבתי של "גולני".

סגן לירון שניר נפל בקרב בעזה ביום ט' בכסלו תשפ"ד (21.11.2023). בן עשרים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. הותיר הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.