בנם של ולרי אדל וסלומון. נולד ביום כ"ח באב תש"ס (29.8.2000) בשכונת בית הכרם בירושלים. הילד השלישי במשפחה שבה חמישה ילדים. אח לג'רמי, רן, והתאומות שירה ונעה.

אליסף גדל בירושלים ושירה אחותו סיפרה שבמשפחה הוא היווה גשר בין כל האחים והאחיות: "תמיד דאגת לנו כל כך. תמיד הרגשתי מוגנת לידך וראיתי בך דמות להערצה".

הוא למד בחטיבת הביניים ובתיכון "האקדמיה למוסיקה ולמחול" בירושלים במגמת ג'אז. "פסנתרן מחונן עם סווינג מדהים ורגישות מוזיקלית", כך הגדירו אותו בבית הספר.

השפעתו החיובית של אליסף על סביבתו הייתה גורם מאחד ומלכד בקרב כולם – משפחה, חברים ואפילו סתם מכרים שהרגישו נוח בקרבתו: "האישיות הכובשת שלך גרמה לסובבים לבחור בטוב. הפכת את העולם למקום יותר טוב", כתב חבר שלו.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת חטיבת הצנחנים, בפלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה). במהלך שירותו הצבאי עבר קורסים של לוחמה, צניחה ואימונים מתקדמים, השתתף בפעילויות מבצעיות חשובות והתמודד עם אתגרים מסוכנים. חברו הגדיר אותו כשילוב של עוצמה וביישנות, גבורה ועדינות, וסיפר שהיה אומן ולוחם, ושהאור שקרן מעיניו וההילה שעטפה אותו היוו מקור השראה לרבים.

לאחר שחרורו מהצבא עבר להתגורר בתל אביב ובהמשך יצא עם בת זוגו הדר לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. כשחזר, המשיך את שגרת חייו – עבודה בבית הקפה השכונתי "איזי קפה" כמלצר וכבריסטה אהוב על הלקוחות ועל הצוות, טיפוח הזוגיות שלו, בילויים עם חברים ועם בני משפחה וטיולים עם הכלב שאימץ.

אליסף גויס למילואים באותו בוקר והתייצב ללא היסוס. תחילה הוקפץ עם חבריו לצוות לשכם ולג'נין, שם יצא למבצעים ולמעצרים. אחרי כמה שבועות החלה כניסה קרקעית לרצועת עזה והוא וחבריו שהו בעומק הרצועה. גם בסיטואציה הקשה של הקרב באה לידי ביטוי אישיותו החיובית. סיפרה בת דודתו: "הוא והצוות שלו היו במצב רוח ירוד, והם הגיעו לבית הרוס שהיה בו רק פסנתר. אליסף התיישב ליד הפסנתר, והתחיל לנגן להם כדי לעודד אותם ולהעלות את המורל". במקרה נוסף חילץ מבניין המיועד להריסה גור כלבים ממש לפני הפיצוץ.